הניצחון המוחלט והניצחון המתמשך בהצלחת הטיפול - חלון למסע

כשאני חושב על טיפול לפעמים אני נוטה לתייג אותו באופן מוחלט וחד צדדי: הצלחתי / לא הצלחתי.

כשאני מודד את עצמי כמטפל טוב אם הצלחתי או לא הצלחתי להעלים את הכאב אני לא מתייחס לדבר המרכזי שיש בטיפול. אז אני לא מתייחס לתהליך הריפוי וגם לא מתייחס למי שאני – בן אדם שלם ומצמצם את עצמי להצלחה או כשלון.

כאן מדובר על אותה תפיסה שמדברת על 'ניצחון מוחלט'. תפיסה זכרית, תוקפנית, חד צדדית, מוחצנת, כופה עצמה על פני מציאות.

ולפעמים ניתנת לי האפשרות לעצור. משהו בתוכי מסכים ואני שוהה.

אני אדבר דרך רצף מפגשים דרך טיפול בגבר שאיבד את בת הזוג האהובה שלו. הוא הגיע עם כאבים שונים: בכתף ובשכמה, מתחת ללב ובבטן ובנוסף גרד באזור הבטן צלעות.

הטיפול היה במגע קשוב. הקשב של המטפל, תשומת הלב, תחושות ולתחושות הרגש מעודד באופן לא מילולי אלא מתוך נוכחות את המטופל להיות גם שם בתחושות. שהות נדרשת במקומות שקשה להיות בהם.

נשארנו בתחושות, נעזרנו בנשימה וחיפשנו ביחד מה הכאב מספר, מה המקום מבקש. דבר כל כך לא מובן מאליו שיש מישהו שמוכן לבוא ולהניח למפגש להתרחש.

לעיתים תחילת המפגשים היו עם תפיסות, קולות השכל, המנסה לסדר ולקטלג בתוך הטווח של הידוע. כלומר לא מאפשר לרגש, שיש בו מן הבלתי ידוע, לנכוח. התהליך הוא תמיד לנוע מהמקום שבו נמצאים, ונראה ששם כולנו נמצאים ומנסים להיות במעברים כאלו.

לאחר מפגש עם התפיסות, בשלב מסוים דרך המיקוד נוצר שקט שבו אפשר להרגיש.

בדרך הזו שכבה אחר שכבה הכאבים התחילו להשתנות: תחילה להיות מוגדרים יותר, לאחר מכן לנוע אל מוקד שממנו הם נבעו ולבסוף לפחות.

גילינו שהכאב בבטן קשור לתחושות בחזה. הכאב בכתף התגלה עם הקשר אל החזה. הקשר היה ברור מתוך התחושה.

כאב בחזה הוא גם שברון הלב. שברון הלב הפך נוכח בטיפול ואיתו האפשרות להרגיש.

זה המקום שאני מרגיש בו את האתגר הגדול: להסכים להרגיש משהו שלא מסתדר עם התפיסות שסיגלתי כמערך הגנה.

הזמנים המיוחדים האלה שבהם אדם מרשה לעצמו להרגיש – המקום המיוחד הזה שבו מוותרים על ביטחון אשלייתי ומסכימים להיות עם מה שיש, בלי ההגנות של השכל, בלי הלבשה של סיפור ותפיסה.

שם מתרחשת טרנספורמציה. שם הדבר המיוחד שנקרא הכלה מתאפשר – היכולת של אדם להיות עם עצמו, עם התחושות המורכבות באותנטיות. גם כאן בטיפול לפעמים זה קרה בעֵרוּת, לפעמים בשינה אבל התהליך ממשיך בדרכו הנסתרת.

ואז כבר אין משמעות של ניצחון מוחלט, יש שהות – עם מה שבאמת יש.

אין שאלה האם הכאב יעבור וגם אין חיפוש כזה. ישנה ההסכמה להיות עם תנועה פנימית שהיא עצמה הריפוי.

ההסכמה אומרת לא לדעת באיזה אופן הריפוי יתבטא, לא לקבוע קצב, לא להגדיר. זה מקום שבו אמונה וידיעה מתאחדות.

במהלך המפגשים בדרך הזו שבה היו רגעים של הסכמה ורגעים שלא, המשיך תהליך העיבוד והעיכול הפנימי-רגשי.

בסופם של המפגשים הכאבים פחתו וקיבלו את המשמעות הרגשית והתמקמו באופן ברור יותר, באזור החזה, ובמהלכים הרחבים יותר - הוא מצא זוגיות חדשה.

מכאן מגיעים אל הניצחון המתמשך. ניצחון שמדבר נוכחות מודעת, גבריות של הידיעה הפנימית.

לצעוד בדרך בין ארץ לשמים