בזמן טיפול שיאצו במתרפא הסובל מפסוריאזיס, עבדתי על כמה נקודות ביד.
לאט לאט נגעתי בחמש נקודות שהן חלק מסדרה טיפולית.
בנקודות הראשונות היו תחושות המעידות על התנועה האנרגטית.
בנקודה הרביעית, הופיע כאב. שאלתי "איך זה מרגיש?" הוא ענה "כואב". גם לי זה כאב. כאב שורף בקצה האצבע.
לא היה לי לאן להמשיך. אולי ככה זה משתחרר, חשבתי לעצמי. אבל אחרי שלוש דקות, ארבע דקות, חמש דקות - התאוריה שלפיה זה אמור להשתחרר כבר לא נראה כל כך אמינה. כאב לי ועברתי הלאה.
הכאב השורף חיכה לי גם בנקודה האחרונה על הרצף. נפגשתי עם אותו "קוצר רוח" אבל החלטתי, הפעם, להשאר.
אז לי כאב, ולו כאב.
ויחד נשארנו כאובים. לא היה לאן ללכת, ולא היה איך ללכת. לא היה גם מה לומר על זה, או להרגיש משהו כלפי זה. פשוט כאב. והזמן חלף.
ופתאום השורף השתנה לחום. שאלתי אם הוא גם מרגיש זאת. הוא אמר "כן".
והזמן חלף עוד. החום השתנה. הנקודה הרגישה נקייה בסוף.
פתאום, כל כך מהר, נגמר הטיפול.
* פסוריאזיס, מחלת עור. ניתן לטפל בה ע"י דיקור סיני ושיאצו.